לדלג לתוכן

סרייה א' (כדורגל נשים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סרייה א' לנשים
Serie A
שם מלא סרייה א' לנשים איביי
תחום כדורגל
ארגון התאחדות הכדורגל האיטלקית
מדינות איטליהאיטליה איטליה
קבוצות 10
תקופת הפעילות 1968–הווה (כ־56 שנים)
אלופה נוכחית רומא
מירב הזכיות טורס (אנ') (7)
מפעל מקביל הגביע האיטלקי
מפעל נמוך סרייה ב׳
האתר הרשמי

הסרייה א' לנשיםאיטלקית - Serie A[1]), נקראת גם סרייה א' לנשים איביי עקב החסות המסחרית של EBay, היא ליגת כדורגל הנשים הבכירה באיטליה. הליגה הוקמה בשנת 1968, ומנוהלת על-ידי התאחדות הכדורגל האיטלקית החל מעונת 19–2018 ובה 10 קבוצות.

הקבוצה המצליחה ביותר בהיסטוריית הליגה היא טורס, שזכתה באליפות שבע פעמים. אלופת הסרייה א' הנוכחית היא רומא, שזכתה באליפות השנייה ברציפות ב-2023-24[2] אחרי שזכתה ב-2022-34[3] במה שגדע את הרצף של יובנטוס שנמשך חמש שנים. נכון לעונת 24–2023, הסרייה א' ממוקמת כליגה השישית בדירוג אופ"א, ושתי הקבוצות שמסיימות בפסגת הטבלה מעפילות לליגת האלופות לנשים.[4]

הסרייה א' הפכה למקצוענית באופן מלא בעונת 23–2022, כשהסירה את תקרת השכר ואפשרה לקבוצות לשלם לשחקניות משכורות גבוהות יותר.[5] כדורגלניות הפכו לספורטאיות הראשונות באיטליה שהפכו למקצועניות בצורה מלאה.[6][7] מספר הקבוצות גם צומצם מ-12 ל-10.

ב-25 ביוני 2020, התאחדות הכדורגל האיטלקית הכריזה שהסרייה א' לנשים תגיע לסטטוס מקצועי ב-2022. קודם לכן, הקבוצות הוכרו כ"ספורטאיות בוגרות". הסרייה א' נוסדה במקור בשנות השישים של המאה ה-20. עם זאת, כתוצאה מחוסר עניין נרחב, הזנחה, דעות קדומות וחסמים מוסריים, הליגה התקשתה לקבל תפיסת רגל, במה שדחה את התפתחות כדורגל הנשים באיטליה במשך שנים רבות. נקודת המפנה הגיעה בקיץ 2019, כשהופעותיה המרשימות של נבחרת איטליה שהגיעה לרבע הגמר במונדיאל הנשים 2019 תפסו את לב האומה האיטלקית. דבר זה הצית תנועה לכיוון התמקצעות כדורגל הנשים בהובלת גבריאל גראווינה, נשיא ההתאחדות האיטלקית. מאוחר יותר באותה השנה, הסנאט האיטלקי העביר תיקון לחוק התקציב של 2020,[8] וסלל את הדרך עבור הכדורגלניות והפיכתן למקצועניות.[9]

לאחר שעברה למתכונת מקצועית, המשכורות הועלו לכדורגלניות בסרייה א'. עד אז, לא הייתה משכורת ממוצעת בליגה, ותקרת השכר עמדה על €30,658 נטו לעונה (בערך $33,000 באותה העת).[10] השחקניות קיבלו קצבאות נוספות עבור החזרי נסיעות, החזרים קבועים ובונוסים הקשורים לביצועים, אך אלה לא יכולו לעבור את סך €61.97 ליום עם מגבלה של עד חמישה ימים בשבוע. קודם להתמקצעות הליגה, לא היה מבנה שכר מתוקן. כעת, לשחקניות ולצוות המועדונים הייתה משכורת שנתית מינימלית מובטחת של €26,000.[11][12] יתר על כך, תקרת השכר הוסרה, ואפשרה לקבוצות לשלם לשחקניות כראות עיניהן.[13] מעבר לשיפור בשכר, ההתמקצעות הובילה להטבות נוספות כמו פנסיה וביטוחים רפואיים. בעבר, פציעה חמורה הייתה עלולה לגדוע את קריירת השחקנית ולהשפיע על סיכוייה העתידים בשל היעדר רשת ביטחון. כעת, עם גישה לטיפול רפואי, פנסיה ותמיכה אחרת, לשחקניות יש ביטחון רב יותר במהלך קריירת הכדורגל שלהם וגם אחריה. ההטבות כוללות גם חופשת לידה וזכאות לסיוע באבטלה.[14] עם זאת, החוזים החדשים הללו מהווים סיכונים פוטנציאליים עבור שחקניות צעירות יותר. החוזים שלהן בטוחים בדרך כלל רק אם הקבוצה נשארת יציבה כלכלית או לא מחליטה לשחרר אותם.[15] לכן, שחקניות צעירות חייבות לשקול היטב את הבחירות שלהן בקבוצה כדי להימנע מלהינעל בחוזים לא נוחים.

קידום שוויון בכדורגל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מהצעדים העיקריים בהם נוקטת ההתאחדות האולימפית האיטלקית בכדי לקדם שוויון הוא לעודד את קידום הנשים בתפקידי ניהול בכדורגל.[16] אחת מהדרכים שתוכננו הייתה העלאת מספר הנשים והנערות שמשתתפות בספורט האיטלקי, ומציאת תחומים נוספים בהם תיתכן מעורבות נשית.[17] יותר מכך, קבוצות הסרייה א' נדרשות לקבל צוות שיבטיח את קידום השוויון על-ידי ניהול תחום הנשים.[11]

נכון לעונת 24–2023, מורכבת העונה בסרייה א' לנשים משני שלבים. בשלב הראשון, 10 הקבוצות נפגשות אחת עם השנייה, עם סך של 18 משחקי בית וחוץ. בשלב השני, 5 הקבוצות העליונות בטבלה מעפילות לפלייאוף האליפות ו-5 הקבוצות שבתחתית הטבלה מתחרות בפלייאוף הירידה.[18] הקבוצות מתחילות את השלב השני עם הנקודות אותן צברו במהלך העונה, ומשחקות בו 10 משחקים בשיטת בית וחוץ, הפעם עם זמני מנוחה בין המשחקים.[19] העונה מסתיימת בתום השלב השני, כשהקבוצה במקום הראשון מוכתרת כאלופת איטליה וזוכה בסקודטו, והיא והקבוצה שבמקום השני מעפילות לליגת האלופות לנשים.[4] הקבוצה שמסיימת במקום האחרון בטבלה נושרת לסרייה ב', והקבוצה במקום שלפני האחרון משחקת צמד משחקים מול הקבוצה שבמקום השני בסרייה ב' על מקום בסרייה א' בעונה הבאה.[20]

קבוצות הסרייה א' לנשים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבוצה עיר אצטדיון בעונת 23–2022
אינטר מילאן מילאנו מרכז האימונים סאנינג מקום שלישי
יובנטוס טורינו מרכז האימונים של יובנטוס מקום שני
מילאן מילאנו מרכז הספורט ויסמרה מקום רביעי
נאפולי נאפולי אצטדיון ג'וזפה פיקולו סרייה ב', מקום ראשון
סמפדוריה גנואה מרכז הספורט ריקרדו גרונה מקום עשירי
ססואולו ססואולו אצטדיון אנזו ריצ'י מקום שישי
פומיליאנו פומיליאנו ד'ארקו אצטדיון אוגו גובטו מקום שביעי
פיורנטינה פירנצה אצטדיון גינו בוזי מקום חמישי
קומו קומו אצטדיון פרושיו מקום תשיעי
רומא רומא אצטדיון טרה פונטנה מקום ראשון

אלופות הליגה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכיות לפי שנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימת האלופות הקודמות, כולל אלו של התאחדויות עצמאיות שתחתיהן התחרו על תואר הסרייה א' קודם הכניסה ל-FIGC. החל מ-1968 כל האליפויות מוגדרות כ"סרייה א'":

מספר עונה אלופה מספר עונה אלופה מספר עונה אלופה מספר עונה אלופה
1 1968 (FICF) גנואה 16 1983 (FIGCF) אלסקה לצ'ה 36 2002-03 ורונה 56 2022-23 רומא
1968 (UISP) בולוניה 17 1984 (FIGCF) טראני 37 2003-04 ורונה 57 2023-24 רומא
2 1969 (FICF) מ.ס. רומא 18 1985 (FIGCF) טראני 38 2004-05 הלאס ורונה
1969 (UISP) בולוניה 19 1985-86 (FIGCF) טראני 39 2005-06 פיאמומונזה
3 1970 (FFIGC) גומאגומא 20 1986-87 לאציו 40 2006-07 הלאס ורונה
1970 (FICF) ריאל טורינו 21 1987-88 לאציו 41 2007-08 הלאס ורונה
4 1971 (FFIGC) פיאצ'נצה 22 1988-89 יוליאנו 42 2008-09 הלאס ורונה
1971 (FICF) ריאל יובנטוס 23 1989-90 רג'אנה 43 2009-10 טורס
5 1972 (FFIUAGC) פדובה 24 1990-91 רג'אנה 44 2010-11 טורס
6 1973 (FFIUAGC) פדובה 25 1991-92 מילאן סלברני 45 2011-12 טורס
1973 (FICF) מ.ס. מילאן 26 1992-93 רג'אנה 46 2012-13 טורס
7 1974 (FFIUGC) פלצ'י אסטרו 27 1993-94 טורס 47 2013-14 ברשיה
8 1975 (FIGCF) מ.ס. מילאן 28 1994-95 אליאנה 48 2014-15 הלאס ורונה
9 1976 (FIGCF) ולדוביאדנה 29 1995-96 ורונה גונתר 49 2015-16 ברשיה
10 1977 (FIGCF) ולדוביאדנה 30 1996-97 מודנה 50 2016-17 פיורנטינה
11 1978 (FIGCF) ג'ולי קטאניה 31 1997-98 מודנה 51 2017-18 יובנטוס
12 1979 (FIGCF) לאציו 32 1998-99 מ.ס. מילאן 52 2018-19 יובנטוס
13 1980 (FIGCF) לאציו 33 1999-2000 טורס 53 2019-20 יובנטוס
14 1981 (FIGCF) אלסקה לצ'ה 34 2000-01 טורס 54 2020-21 יובנטוס
15 1982 (FIGCF) אלסקה לצ'ה 35 2001-02 לאציו 55 2021-22 יובנטוס

זכיות לפי מועדון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מועדון זכיות שנות זכייה
טורס 7 1993-94, 1999-2000, 2000-01, 2009-10, 2010-11, 2011-12, 2012-13
לאציו 5 1979, 1980, 1986-87, 1987-88, 2001-02
הלאס ורונה 2004-05, 2006-07, 2007-08, 2008-09, 2014-15
יובנטוס 2017-18, 2018-19, 2019-20, 2020-21, 2021-22
מ.ס. מילאן 4 1970, 1973, 1975, 1998-99
אלסקה לצ'ה 3 1981, 1982, 1983
טראני 1984, 1985, 1985-86
רג'אנה 1989-90, 1990-91, 1992-93
בולוניה 2 1968, 1969
פדובה 1972, 1973
ולדוביאדנה 1976, 1977
מודנה 1996-97, 1997-98
ורונה 2002-03, 2003-04
ברשיה 2013-14, 2015-16
רומא 2022-23, 2023-24
גנואה 1 1968
מ.ס. רומא 1969
ריאל טורינו 1970
פיאצ'נצה 1971
ריאל יובנטוס 1971
פלצ'י אסטרו 1974
ג'ולי קטאניה 1978
יוליאנו 1988-89
מילאן סלברני 1991-92
אליאנה 1994-95
ורונה גונתר 1995-96
פיאמומונזה 2005-06
פיורנטינה 2016-17

מלכות השערים של הליגה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונה שחקנית[21] לאום מועדון שערים
1971 אליזבטה ויניוטו איטליהאיטליה איטליה ריאל יובנטוס 51
1972 אליזבטה ויניוטו איטליהאיטליה איטליה פדובה 56
1973 אליזבטה ויניוטו איטליהאיטליה איטליה פדובה 25
1974 אליזבטה ויניוטו איטליהאיטליה איטליה פדובה 24
1975 סוזן אוגוסטסן דנמרקדנמרק דנמרק פדובה 29
1976 סוזן אוגוסטסן דנמרקדנמרק דנמרק ולדוביאדנה 28
1977 סוזן אוגוסטסן דנמרקדנמרק דנמרק ולדוביאדנה 42
1978 רוז ריילי סקוטלנדסקוטלנד סקוטלנד ג'ולי קטאניה 32
1979 סוזן אוגוסטסן דנמרקדנמרק דנמרק קולינאנו 29
1980 אליזבטה ויניוטו איטליהאיטליה איטליה גורגונזולה 29
1981 רוז ריילי סקוטלנדסקוטלנד סקוטלנד אלסקה לצ'ה 31
1982 סוזן אוגוסטסן דנמרקדנמרק דנמרק קליארי 32
1983 סוזן אוגוסטסן דנמרקדנמרק דנמרק אלסקה לצ'ה 31
1984 סוזן אוגוסטסן דנמרקדנמרק דנמרק לאציו 25
1985 קרולינה מוראצ'ה איטליהאיטליה איטליה לאציו 27
1985-86 לונה הנסן דנמרקדנמרק דנמרק טראני 26
1986-87 סוזן אוגוסטסן דנמרקדנמרק דנמרק טראני 34
1987-88 קרולינה מוראצ'ה איטליהאיטליה איטליה לאציו 40
1988-89 קרולינה מוראצ'ה איטליהאיטליה איטליה לאציו 26
1989-90 קרולינה מוראצ'ה איטליהאיטליה איטליה רג'אנה 38
1990-91 קרולינה מוראצ'ה איטליהאיטליה איטליה רג'אנה 29
1991-92 קרולינה מוראצ'ה איטליהאיטליה איטליה מילאן סלברני 31
1992-93 קרולינה מוראצ'ה איטליהאיטליה איטליה מילאן סלברני 33
1993-94 קרולינה מוראצ'ה איטליהאיטליה איטליה טורס 33
1994-95 קרולינה מוראצ'ה איטליהאיטליה איטליה אליאנה 31
1995-96 קרולינה מוראצ'ה איטליהאיטליה איטליה ורונה גונתר 39
1996-97 קרולינה מוראצ'ה איטליהאיטליה איטליה מודנה 47
1997-98 קרולינה מוראצ'ה איטליהאיטליה איטליה מודנה 41
1998-99 פטריציה פאניקו איטליהאיטליה איטליה לאציו 51
1999-2000 פטריציה פאניקו איטליהאיטליה איטליה לאציו 41
2000-01 פטריציה פאניקו איטליהאיטליה איטליה לאציו 41
2001-02 פטריציה פאניקו איטליהאיטליה איטליה לאציו 47
2002-03 קיארה גצולי איטליהאיטליה איטליה ורונה 54
2003-04 קיארה גצולי איטליהאיטליה איטליה ורונה 34
2004-05 ולנטינה בוני

פטריציה פאניקו

איטליהאיטליה איטליה הלאס ורונה

טורינו

32
2005-06 פטריציה פאניקו איטליהאיטליה איטליה טורינו 24
2006-07 פטריציה פאניקו איטליהאיטליה איטליה הלאס ורונה 21
2007-08 פטריציה פאניקו איטליהאיטליה איטליה הלאס ורונה 27
2008-09 פטריציה פאניקו איטליהאיטליה איטליה הלאס ורונה 23
2009-10 פאולה ברומנה איטליהאיטליה איטליה טבגנציו 24
2010-11 פטריציה פאניקו

דניאלה סבטינו

איטליהאיטליה איטליה טורס

ברשיה

26
2011-12 פטריציה פאניקו איטליהאיטליה איטליה טורס 29
2012-13 פטריציה פאניקו איטליהאיטליה איטליה טורס 35
2013-14 פטריציה פאניקו איטליהאיטליה איטליה טורס 43
2014-15 פטריציה פאניקו איטליהאיטליה איטליה הלאס ורונה 34
2015-16 ולנטינה ג'אנצ'ינטי איטליהאיטליה איטליה מוזניקה 32
2016-17 לנה קללנד סקוטלנדסקוטלנד סקוטלנד טבגנציו 23
2017-18 ולנטינה ג'אנצ'ינטי איטליהאיטליה איטליה ברשיה 21
2018-19 ולנטינה ג'אנצ'ינטי איטליהאיטליה איטליה מילאן 21
2019-20 כריסטיאנה ג'ירלי איטליהאיטליה איטליה יובנטוס 16
2020-21 כריסטיאנה ג'ירלי איטליהאיטליה איטליה יובנטוס 22
2021-22 דניאלה סבטינו איטליהאיטליה איטליה פיורנטינה 15
2022-23 טבית'ה צ'אבינגה מלאווימלאווי מלאווי אינטר מילאן 23
2023-24 אוולין וינס קנדהקנדה קנדה רומא 13

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • לוקה ברבוני, גבריאלה קצ'י: Annuario del calcio femminile 1998/99. מריפוסה, 1998
  • לוקה ברבוני, גבריאלה קצ'י: Annuario del calcio femminile 2002/2003. ארטוריה, 2003

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סרייה א' בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ לוצ'יאנו קנאפרי, "סרייה", באתר DiPI Online (באיטלקית)
  2. ^ סופי לואסון, "איך רומא הפכה את העונה מייאוש לדאבל", באתר ESPN, ‏26 במאי 2024
  3. ^ "רומא שלטה במשחק וזכתה באליפות ראשונה בהיסטוריה", באתר sportstar.thehindu.com, ‏29 באפריל 2023
  4. ^ 1 2 "שיטת הדירוג של אופ"א: ליגת האלופות לנשים, הדירוג לעונת 2023-24", באתר אופ"א
  5. ^ פירס בייטס, "הסרייה א' הופכת למקצוענית באופן מלא לאחר קביעת הממשלה", באתר sportspromedia.com, ‏13 בדצמבר 2019
  6. ^ מארק למברטס, "הסרייה א' עוברת שינויים במבנה הליגה והופכת למקצוענית על מלא", באתר Her Football Hub, ‏1 במרץ 2022
  7. ^ סטף_, "רשמית: הליגה האיטלקית תהפוך למקצוענית ב-2022", באתר acmilan.theoffside.com, ‏25 ביוני 2020
  8. ^ "החוק החדש יאפשר למועדונים להעניק משכורת גבוהה יותר", באתר www.violanation.com, ‏12 בדצמבר 2019
  9. ^ "דו"ח סיכום השנה של ההתאחדות האיטלקית", באתר ההתאחדות האיטלקית בכדורגל
  10. ^ אנג'לה ג'יופרידה, "כדורגל הנשים באיטליה עובר מהפכה", באתר הגארדיאן, ‏27 באפריל 2022
  11. ^ 1 2 "מה אומרת התמקצעותה של הסרייה א' על כדורגל הנשים האיטלקי", באתר The Equalizer, ‏20 במרץ 2023
  12. ^ "כדורגל נשים: הסרייה א' הופכת למקצוענית", באתר Sky Sports, ‏27 באפריל 2022
  13. ^ אנג'לה ג'יופרידה, "'אנחנו מאוד שמחות': הכדורגלניות האיטלקיות מדברות", באתר הגארדיאן, ‏1 במאי 2022
  14. ^ אודרי האוסברגר, "פרטים נוספים על התמקצעות הליגה האיטלקית", באתר ilromanista, ‏13 ביוני 2022
  15. ^ "הבעיה: שחקניות צעירות יכולות להשתחרר רק בשני מקרים. מה הם?", באתר footballworkshop
  16. ^ "הכדורגל האיטלקי מאוחד נגד אלימות מגדרית", באתר התאחדות הכדורגל האיטלקית, ‏24 בנובמבר 2023
  17. ^ "מילאן מציגה "אנחנו כדורגל"", באתר מילאן, ‏16 במרץ 2022
  18. ^ קונור קלאנסי, "המבנה החדש של הסרייה א' לנשים - הסבר", באתר Total Italian Football, ‏10 במרץ 2023
  19. ^ סטף_, "השינויים הגדולים בכדורגל הנשים האיטלקי", באתר acmilan.theoffside.com, ‏21 בפברואר 2022
  20. ^ "פורמט הליגה מעונת 2022-23", באתר sempremilan.com, ‏27 באפריל 2022
  21. ^ אלברטו נובלו; רוברטו די מאג'יו, "איטליה - רשימת מלכות השערים", באתר RSSSF